מה מסתתר מאחורי המסכה שלי

חג פורים, חג שמח, חג עליז.

בעיקר מיועד לילדים הקטנים, הם אוהבים כל כך להתחפש! יש להם יום אחד בשנה שבו הם יכולים להתלבש כרצונם, להיות מלך או מלכה ליום אחד, שוטר, או חיילת או כל דמות אחרת שבחרו בה. איזה כיף…

גם המבוגרים שבינינו יוצאים למסיבות, מתחפשים ואפילו שותים ומשתכרים, כפי שנאמר: "עד דלא ידע". מרוב שמחה צהלה ושתיה, לא נדע מי המן ומי מרדכי, מי הרשע ומי הטוב.

יחד עם התחפושת, עוטים גם מסכות על הפנים, מסכות שמסתירות את הפנים ומטשטשות את הזהות של הלובש אותן. כי הלבוש עצמו, עדיין מגלה לנו את הפנים, אבל המסכה כבר מסתירה את האדם וקשה מאוד לזהות מי מסתתר מאחורי המסכה….

למה אני מספרת את כל זה? כי בפורים, אני שואלת את עצמי, האם אני לובשת מסכה רק בחג? ואולי ניתנת האמת להיאמר שאני לובשת מסיכה כל השנה?

נכון, המסיכה שעוטים בפורים בולטת, כולם מזהים את המסיכה, למרות שקשה לזהות מי מסתתר מאחוריה. ואילו בחיי היום יום, זה הפוך: המסיכה היא נסתרת, לא רואים מסיכה חיצונית, הפנים גלויות. אבל מה אנחנו מחביאים מאחורי החזות שלנו?

אני במשך שנים רבות לבשתי מסיכה של "אצלי הכול בסדר". תמיד חייכתי, תמיד סיפרתי לכול שואל שאצלי הכול בסדר. איזה מסיכה מזוייפת זאת הייתה…. כמה קשה היה להתמיד ולהשתמש בה כל בוקר מחדש. העיקר, שאף אחד לא ידע את האמת. שאף אחד לא ידע  ולא יגלה כמה אני אומללה באמת. כמה הזוגיות שלי לא טובה ומאמללת אותי, עד כמה המצב הכלכלי שלי נואש.

השתמשתי במסיכה הזאת במשך שנים רבות, גם כי התביישתי, לא רציתי שידעו עלי את האמת, גם לא ידעתי אל מי לפנות לעזרה. לכן שמרתי את כל הכאב והמצוקה מאחורי המסיכה של "אצלי הכול בסדר". במחשבה לאחור אני מבינה כמה אנרגיה המסיכה הזאת גזלה ממני! אם רק הייתי מסירה אותה קודם, הייתי חוסכת מעצמי הרבה שנים של סבל ואומללות. כי בסופו של דבר, הרי הכול יצא לאור… רק באיחור רב. בסוף כל הסביבה ידעה שאני מתגרשת ושאני בקשיים כלכליים. ומהרגע שידעו, יכולתי להסיר את המסיכה, לספר על הקשיים האמיתיים שלי ויכולתי גם סוף סוף לקבל עזרה.

מאז עברו כבר הרבה שנים, אבל את התופעה הזאת של "חבישת מסיכה" אנחנו מזהות אצל אנשים רבים גם היום.

בעבודה שלנו אנחנו פוגשות אנשים שנמצאים במצב כלכלי קשה בגלל סיבות רבות, לרוב בגלל טעויות שנעשו בתום לב, בגלל חוסר ידע פיננסי. קשה להם להודות במצבם אפילו כלפי עצמם. כאשר אנחנו מציעים להם לספר במשפחה כדי לקבל עזרה, הם לרוב מסרבים לגלות. ייתכן שהם מתביישים, ייתכן שזאת פגיעה באגו, הם לא רוצים להיראות חלשים ונזקקים…

כל כך הרבה משפחות לא יכולות להרשות לעצמם לקנות מתנו יקרות ערך לימי הולדת, או לחתונות של ילד או אח, או לצאת לחופשה יחד עם ההורים או האחים… אבל הם עוטים את המסכה המוכרת לי מזמן, לא מגלים לאף אחד שהמצב הכלכלי לא טוב כרגע. הם ממשיכים לקנות מתנות יקרות, לצאת לחופשות או מסעדות יקרות כדי לבלות עם החברה, גם כשברור להם שזה לא הזמן המתאים כי אין עכשיו כסף. המסיכה הזאת של הכול בסדר עולה להם המון, לא רק בכסף, אלא גם ברגעי אשם, גם בלחץ, גם בבריאות.

אם רק היו עוצרים בזמן, מבקשים עזרה קטנה מההורים, אפילו לא בכסף אלא רק במתן ערבות, אפשר היה לחסוך אפילו מאות אלפי שקלים, לפעמים אפילו אובדן דירה.

לו רק היו פונים בזמן לאנשי מקצוע, מתייעצים איתם, משנים את ההתייחסות לכסף ולניהול הכסף, נוקטים בצעדים אחרים, כול החוויה ואיכות החיים הייתה משתנה במהירות ולא היה צורך יותר להעמיד פנים. אפשר היה להסיר את המסיכה ובאמת להרגיש שהכול בסדר.

בסוף הכול הרי מתגלה, כי הבנק חוסם את החשבון, לא מאפשר יותר אשראי, לא נותן יותר להוציא כסף שאין…. בסוף חייבים להסיר את המסיכה, להתמודד עם האמת ולהתחיל להתנהל אחרת, בלי מסיכות מיותרות שגובות מחיר יקר.

אם גילית שגם את משתמשת במסיכה כל השנה, מציגה לעולם שהכול בסדר כשבפנים הכול כבר מתפרק, אל תחכי יותר! גשי למומחים שיכולים לעזור לך בזמן, לפני שהכול מתפרק ומתגלה בין כה וכה.

מאחלות לך חג שמח ומסיכות רק בפורים 🙂